סיני נ' כפיר מעליות תעשיות (1996) בע"מ

פסק דין

1.התובע יחד עם רעייתו ומשפ' ריש בונים בית מגורים הכולל שלוש דירות ברח' שערי ניקנור 29 ביפו (להלן: "הבנין").

הבונים בקשו להקים מעלית נוסעים בבנין והתובע פנה למספר חברות ע"מ לקבל הצעות מחיר.

התובע פנה לנתבעת העוסקת בהתקנת מעליות וביום 4.7.10 נחתם בין הצדדים חוזה אספקה והרכבה של המעלית החוזה צורף כנספח א' לכתב התביעה.

2.אין חולק כי התובע שלם לנתבעת סך של 21,924 ₪ ע"ח המעלית (להלן: "המקדמה"). לאחר ששתי המחאות נפרעו פגשו התובע ורעייתו במהנדסת החברה הנתבעת.

3.התובע מספר בכתב התביעה כי הבין מיד בתחילת הפגישה כי המפרט שנחתם מצוי במדרג נמוך, ולכן סבר שיש להפסיק את הישיבה ולבטל ההזמנה.

התובע ממשיך כי רעייתו העדיפה לקבל הצעה כספית לשדרוג המפרט, והכל ע"מ שהליך הבניה של הבנין לא יתעכב.

ביום 20.7.10 קבל התובע מכתב ממנהל המכירות של הנתבעת, שבו הוא מתבקש להוסיף למחיר החוזי סכום (כולל מע"מ) של 21,800 ₪. התובע נועץ ברעייתו ובו ביום הודיע לנתבעת הן על אי הסכמתם לשדרוג המעלית והן על בטול החוזה מיום 4.7.10.

התובע בקש מהנתבעת לקזז מתוך סכום המקדמה הוצאות שנגרמו לה עקב ההזמנה שבוצעה ובוטלה וכל היתרה מסכום המקדמה להשיב לו.

הנתבעת סרבה להצעת התובע וחלטה לעצמה את כל סכום המקדמה ומכאן התביעה.

4.הנתבעת הגישה כתב הגנה וטענה כי יש לדחות את התביעה על הסף.

הנתבעת טוענת כי החלה לפעול עפ"י הוראות החוזה שנכרת בין הצדדים, וכי לא נפל כל פגם בחוזה.

הנתבעת סבורה כי אין כאן מצב של טעות או הטעיה, כמשמעות המונחים בחוק החוזים אלא התובע עשה את חשבונו הפרטי והגיע למסקנה כי ההסכם נעדר כדאיות ובטל את החוזה.

הנתבעת טוענת, והיא צודקת, כי עפ"י הקבוע בשיטתנו המשפטית חוסר כדאיות בעסקה מבחינתו של צד המתקשר בחוזה אינו עילה שהדין מצדיק כעילה לבטול החוזה.

5.חרף האמור, הנתבעת לא עומדת על בצוע בעין של החוזה, אלא היא סבורה שעל התובע לשאת בתוצאות בטול ההסכם ומכאן שהיא זכאית לכל סכום המקדמה.

בסעיף 37 לכתב ההגנה על סעיפיו הקטנים מפרטת הנתבעת הוצאותיה בקשר לבצוע החוזה עד בטולו והעולות לסך 17,250 ₪. טוענת הנתבעת כי היא זכאית גם לאובדן רווח צפוי ומכאן שכל סכום המקדמה צריך להשאר בידיה.

לחילופין, טוענת הנתבעת כי היה ויסבור ביהמ"ש כי עליה להשיב דבר מה לתובע, יש לקזז את סכום ההוצאות בסך 17,250 ₪ מכל סכום שיפסק.

6.הצדדים הופיעו לפני בישיבת יום 13.9.11 ובה הציע התובע כי הנתבעת תקזז לעצמה הוצאות בסדר גודל של 3,000 ₪ לבין 5,000 ₪ והיתרה תושב לו. מנהל הנתבעת טען כי התובע בהיותו רו"ח יודע כי מתמחרים עבודה לפי שעות, ולכן הנתבעת סבורה כי החשבון שהציגה בכתב הגנתה כנ"ל הוא חשבון נכון.

7.אין חולק כי ההיקף הכספי של החוזה הינו 126,000 ₪ כולל מע"מ. עפ"י חשבון חלקי 1 נספח ב' לכתב התביעה גבתה הנתבעת 15% מהיקף העסקה, הוא הסכום הנתבע בכתב התביעה.

החוזה מפנה להצעת המחיר ושניהם מרכיבים יחד את המערכת ההסכמית המחייבת שביניהם.